על פי לשון החוק, קיימת חובה להפריד בין עצורים שלא הוגש כנגדם כתב אישום לבין עצורים שהוגש נגדם כתב אישום, אבל יחד עם זאת, החוק קובע שהדבר יעשה אם תנאי המעצר מאפשרים זאת. בפועל זה לא קורה.
על פי לשון החוק, קיימת חובה להפריד בין עצור שזה המעצר הראשון שלו לבין עצורים אחרים שהמעצר הוא לא הראשון שלהם, אבל יחד עם זאת, החוק קובע שהדבר יעשה אם תנאי המעצר מאפשרים זאת. בפועל גם זה לא קורה…
אז מה הן הזכויות שגם מגיעות לעצור והן גם מיושמות בפועל?
1. תנאי תברואה.
2. תנאים שיאפשרו לו לשמור על נקיונו האישי.
3. קבלת טיפול רפואי הנדרש לשם שמירה על בריאותו ולתנאי השגחה מתאימים.
4. מיטה*.
5. מזרן.
6. שמיכות לשימושו האישי.
7. מזון בכמות ובהרכב המתאימים לשמירה על בריאותו.
8. תנאי תאורה ואוורור בתא.
9. הליכה יומית באויר הפתוח (אם תנאי המקום מאפשרים זאת) בתנאים ובמועדים שייקבעו בתקנות. ניתן להגביל זכות זו מטעמים של טובת החקירה או שמירה על שלומו של העצור.
10. קבלת מבקרים ולקיום קשר טלפוני. יש לשים לב כי עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום – יהא זכאי לכך, רק אם אישר הממונה על החקירה שאין בכך כדי לפגוע בחקירה.
11. שליחת מכתבים או לקבלת מכתבים בהתאם להוראות ולנהלים של פקודת בתי הסוהר. יש לשים לב כי עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום – יהא זכאי לכך, רק אם אישר הממונה על החקירה שאין בכך כדי לפגוע בחקירה.
*הארה והתייחסות לסעיף 4 – מיטה: יתכן וחלקכם קראתם את סעיף זה, גיחכתם וזלזלתם כי לכם זה הרי ברור מאליו שעצור יזכה למיטה, נכון?! רק החל מיום 1/7/2007 זכאי עצור לקבל מיטה וזאת בעקבות התערבות ופסיקת בית הדין הגבוה לצדק.
בפסק דין אלעצרה שוחרר שוהה בלתי חוקי ממעצר משום שבאותה העת נטען כי באותו בית כלא שוררים תנאי צפיפות עד כדי כך שהם לא אנושיים (כך נטען, דאז, על ידי עורך דינו).
ואסיים בציטוט מפי כבוד השופט א. רובינשטיין מפסק הדין בעניין זיאד (שם דובר על שוהה בלתי חוקי, אשר נעצר בחשד להשתייכות לארגון עוין. הוא טען שלא נתנו לו להפגש עם עו"ד ולכן, אין להאריך את המעצר מעבר לתקופה שבה הוא מנוע להפגש עם עו"ד):
"מקובל עלי, כשלעצמי, ככלל, כי ככל שתמה תקופת המניעה בעוד המעצר נמשך, יש מקום לאפשר לחשוד לאחר שנפגש עם בא כוחו, לשוב ולהישמע בפני בית המשפט… לא תמיד מודע החשוד לזכויותיו הדיוניות והמהותיות, והגנה משפטית יעילה תלויה לעיתים בשילוב בין הידע העובדתי של החשוד, לבין הידע המשפטי של עורך דינו. בהתחשב בכך היה לכאורה מקום לקבוע כי ככלל ראוי שלא להאריך את תקופת המעצר אל מעבר לתקופת המניעה הקיימת".
סוף דבר, זוהי רשימה בסיסית מינימאלית ומחייבת אם כי לעיתים, בתי הסוהר מאפשרים / מספקים דברים נוספים מעבר לאמור לעיל.
לעולם אל תניחו לחשוב כי הדבר מובן מאליו ו"ברור שמגיע לי…" – לא תמיד מקבלים את מה שמגיע ולעיתים יש להתעקש ולדרוש זאת (בהנחה שיודעים מה לדרוש…).
