התביעה דרשה להשית על הנאשם: פסילת רישיון נהיגה בפועל שלא תפחת מ-36 חודשים וכן רכיבים נוספים.
המורכבות בתיק זה נבעה – בין השאר – מעצם הסירוב. בעוד שבתיק שכרות התביעה צריכה להוכיח שהנאשם היה שיכור, במקרים של סירוב, התביעה כבר הוכיחה שהנהג היה שיכור ועליו קמה החובה להוכיח כי לא היה שיכור.
בנוסף, עמד תיק תלוי ועומד כנגד הנאשם בגין עבירת שכרות קודמת וכן הורשע בעברו בתיק שכרות נוסף (סירוב)!
בתיק זה טען הנאשם כי לא נהג ברכב וכי עדויות השוטרים תמכו בגרסתו!
בית המשפט המחוזי בלוד החליט להפוך את החלטת בית המשפט וקיבל את הערעור.
"אין כל ראיה המצביעה על כך שהמערער נהג ברכב בסמוך לדרישת השוטרים ממנו לעבור בדיקת נשיפה… אין לנו כל אינדיקציה שתעזור לדעת אם באותה עת היה שיכור אם לאו".
תיק זה הסתיים בתנאי וקנס בלבד בגין פגיעה בתמרור.
לקריאת הכתבה: http://www.mako.co.il/news-law/legal-q2_2017/Article-c3dba7c9404fc51004.htm
