התביעה דרשה להשית על הנאשם: פסילת רישיון נהיגה בפועל שלא תפחת מ-30 חודשים וכן רכיבים נוספים.
המורכבות בתיק זה נבעה – בין השאר – מעצם הסירוב. בעוד שבתיק שכרות התביעה צריכה להוכיח שהנאשם היה שיכור, במקרים של סירוב, התביעה כבר הוכיחה שהנהג היה שיכור ועליו קמה החובה להוכיח כי לא היה שיכור.
על אף הקושי הרב בתיק ולאור כשלים ראייתים מהותיים בתיק, הגיעו הצדדים להסדר לפיו, עבירת הסירוב תמחק ובמקומה יודה הנאשם בסעיף אישום מקל יותר ותוטל עליו פסילה של 60 ימים בלבד ורכיבים נוספים.