התביעה דרשה להשית על הנאשם: פסילת רישיון נהיגה בפועל שלא תפחת מ-30 חודשים וכן רכיבים נוספים.
המורכבות בתיק זה נבעה – בין השאר – מעצם הסירוב. בעוד שבתיק שכרות התביעה צריכה להוכיח שהנאשם היה שיכור, במקרים של סירוב, התביעה כבר הוכיחה שהנהג היה שיכור ועליו קמה החובה להוכיח כי לא היה שיכור.
בנוסף, עמד תיק תלוי ועומד כנגד הנאשם בגין עבירת שכרות קודמת!
על אף הקושי הרב בתיק ולאור כשלים ראייתים מהותיים בתיק, הגיעו הצדדים להסדר לפיו, עבירת הסירוב תמחק ובמקומה יודה הנאשם בסעיף אישום מקל יותר ותוטל עליו פסילה של 60 ימים בלבד ורכיבים נוספים.
